Posts

דחיינות וקבלת החלטות: מתי אני אלמד להחליט בלילה ולבצע בבוקר?

דחיינות וקבלת החלטות: קל לקבל החלטות בלילה לפני השינה אבל קשה לבצע אותן ביום שאחרי

במקום לצאת מהמיטה הסברתי לעצמי למה עדיף לדחות להזדמנות אחרת את כל התכניות.

זה המצב: לפני השינה אני מחליט החלטות חשובות, אותן אני מבטיח לעצמי לקיים. החל ממחר בבוקר. המחשבה שבעוד כמה שעות יתחילו החיים “האמתיים” שלי עושה לי טוב. זאת הרגשה טובה להחליט על סדר יום מוקפד: אני אקום בשש בבקר, אעשה ספורט, אשלם סופסוף דוח חניה שדחיתי ואתחיל לאכול מסודר.

דחיינות בוקר

אבל הבוקר ואיכשהו אני משנה את דעתי. בפעם הבאה כשאני מתעורר כבר כמעט אמצע היום. במקום לצאת מהמיטה, הסברתי לעצמי למה עדיף לדחות את כל התכניות שקבעתי בלילה שלפני.

כדאי לוותר על הספורט (כי אני עייף). עדיף לשלם את הקנס בפעם אחרת (כי זה לא ממש דחוף וממילא עבר המועד), אני לא יכול “להתחיל” לאכול נכון, (כי למי יש כוח להכין משהו עם כזאת עייפות). אני נרדם ומתעורר  ולאחר עוד כמה שעות שינה, אני מרגיש עוד יותר עייף, כאילו שלא ישנתי בכלל.

אני מרגיש מבוזבז, חסר ערך, כועס על עצמי ומאבד את החשק לעשות משהו בשארית היום. אני סחוט ומלא בושה, והעתיד ניראה לי עגום. קשה לי להאמין שאצליח להשתנות אי פעם ולהניע את עצמי.

מה עושים? הדבר הבא יישמע קצת מוזר, הצעד הראשון שצריך לעשות כדי לאפשר שינוי ולגרום לדברים לקרות, הוא דווקא להתייחס אל עצמך באמפתיה. כלומר במקום כעס וסלידה עצמית, להתייחס אל עצמך בהבנה: יש לי בעיה כלשהי שצריך למצוא לה פתרון.

תוכל לשאול את עצמך איך זה שאתה מתכוון לדבר אחד ומוצא את עצמך מגיע למקום אחר, הפוך לחלוטין. מדוע אתה מוותר על ההחלטות שקיבלת בלילה לאחר מחשבה ומרצון?

הצעד השני: תבחן את התכנית שתכננת. האם אכן היתה יכולה להתקיים בקלות בבוקר? אולי היא קיצונית או מדי קשה עבורך לביצוע? תכבד את יכולותיך הנוכחיים ולא רק את אלה שפוטנציאל.

הצעד השלישי הוא להבין את הגורמים שמנעו ממך לקום ולבצע. פעולה פשוטה כמו רשימה של הגורמים שמונעים ממך לנוע יכולה להסביר מדוע אתה מתקשה לבצע, למרות שאתה משתוקק לפעול ולהתקדם.

דחיינות וקבלת החלטות

דחיינות וקבלת החלטות: חשוב מאוד להבין למה כל כך קשה לך לצאת לדרך, בכדי לעצור את מעגל הקסמים של ההחמצה, חוסר הערכה עצמית, דכדוך, מועקה וחוסר תפקוד ביומיום. זה שגורם בסופו של דבר לשחיקת היכולות הפיזיות והנפשיות, עד כי משימות יומיומיות פשוטות הופכות לבלתי אפשריות.

יש שלושה היבטים לטיפול:

  1. סדר בדברים – עליך להפריד בין אמפתיה למצבך: קבלת הקושי (מצב לא פשוט שיש לכבד), לבין ההבנה הקונקרטית שיש לנהל את הסיטואציה בכדי לצלוח את המשבר: לא לוותר לעצמך על השינוי שצריך לעשות, להבין מהן מטרותיך, מדוע אלו הן מטרותיך ולבחון אם הן תואמות את יכולותיך.
  1. בניה מחדש של האמון ביכולותיך –  הדימוי, הערך והביטחון העצמי שלך חייבים להיבנות מחדש כדי שתוכל להתייחס אל עצמך בכבוד והבנה, לראות בעצמך מנהל ולא נטל.
  1. צעד צעד  – בניית תכנית ראלית המתאימה למטרותיך ולהתפתחות האישית שלך בכל שלב.  בניית תכנית מפורטת מחולקת לצעדים קטנים תבטיח לך הליכה בטוחה ותעודד אותך להמשיך בדרך להצלחה.

לסיכום, קבלת החלטות שונה מאוד מביצוען: התאמת התכנית ליכולות ולמציאות, עידוד והערכה עצמית, פיתוח כישורים כמו מחויבות והתמדה הם אלה שיגדירו את מידת ההצלחה, או בכלל את היכולת לפעול למימוש תכניותיך, קטנות כגדולות.

 

כעס ואיך מנהלים אותו

סדנא מספר 3 לניהול כעסים והתקפי זעם מתחילה ביום שישי, 8/12/2017.

ההרשמה עד 25/11/17.

“כעס – ככה אני אוהב אותו”
מבוסס על הסדנה לניהול עצמי, המתקיימת במרכז anatrapya המרכז הרב תחומי לניהול חיים ובביה”ח שיבא תל-השומר למעלה מעשור.

כעס – תלמדו לנהל אותו ואז תאהבו אותו, כי הוא יהפוך לרגש נדיר בחייכם. עד אז, אל תתנו לו להרוס לכם. כולם כעסו, כועסים או יכעסו. כעס הוא אחד מהרגשות הראשוניים הכי חזקים שיש. ככזה, גם אם כעס נתפס כשלילי, הוא רגש לגיטימי. כעס מותר להרגיש, השאלה היא איך מביעים אותו.

איך לכעוס?

כעס יכול להיות מטלטל ולשנות מסוללי חיים. קשה לעצור אותו כשהוא מטרטר בראש וחוזר על עצמו. קשה להתפטר ממנו כל עוד “העוול” לא תוקן. וגם אז הכעס לא תמיד נעלם לחלוטין.

אז איך אתם כועסים? האם אתם מאשימים את עצמכם, מכים את עצמכם, צורחים? מה אתם עושים כשמשהו נורא מרגיז אתכם? האם אתם משליכים או שוברים את מה שיש לכם ביד? בוכים? מתלוננים, מאשימים ולא יכולים להירגע? או “עושים ברוגז”?

כשהצלחתם סופסוף להתרחק מהאירוע, האם הבעיה נפתרה? האם אתם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם להתגאות בעצמכם, בהתנהגותכם?

כעס הוא לגיטימי

כעס, הוא רגש חזק וחשוב שדווקא עוזר לנו להיות רגישים ואמפתיים לעצמנו ולאחרים. בלעדיו היינו אדישים, לא היה אכפת לנו מאף אחד ומשום דבר. לכן השאלה היא לא אם הכעס לגיטימי, אלא איך אתם מתנהגים שאתם כועסים.

איך מביעים כעס?

התשובה הקצרה היא: לא מביעים כעס. צריך ללמוד להפריד בין המקרה שגורם לכם לכעוס לבין התגובה שלכם. היום מישהו חסם את הכניסה לחניון. התפתח ריב קולני, כולם צפרו, צעקו, קללות התעופפו לכל עבר. לבסוף השער הורם והמכוניות עברו. אני בטוחה שכל המשתתפים באירוע שהתנהגותם יצאה משליטה הרגישו רע עם עצמם, לא כי התעכבו, אלא כי התנהגו באופן שהקטין אותם.

מותר לכעוס, אבל אחרי שכעסתם תשאלו את עצמכם איזה טעם השאירה בכם התגובה שלכם ואם אתם מרוצים מאיך שהתנהגתם. אם אתם לא יודעים לשלוט בעצמכם ולרסן את התגובה שלכם זה אומר שאתם מנהלי חיים גרועים.

לא לספור עד 10

כשאתם כועסים אל תעצרו כדי לספור עד 10, זה לא ממש עוזר כי אחרי שהתאפקתם תהיה התפרצות קשה, מיותרת ומזיקה עוד יותר. תעצרו כדי להבין למה אתם כועסים. תגידו לעצמכם שמותר לכעוס ותבדקו אם הכעס מוצדק. אחר כך תבחרו את התגובה שתגרום לכם להרגיש אנשים איכותיים יותר, טובים יותר כמו מנהלים טובים ולא כמו נגררים. זאת אף פעם תהיה תגובה אלימה – התפרצות או התלהמות הן חוויות שליליות שגורמות לתחושה קשה לא פחות – בושה.

אפשר להשתנות

אל תעשו משהו שיגרום לכם לכעוס על עצמכם. אל תבזבזו אנרגיה על התנהגות לא ראויה מצדכם שתשאיר לכם טעם רע ותפגע בדימוי העצמי והחברתי שלכם. תבחרו את התגובה שלכם כדי להרגיש טוב – תחזירו לעצמכם את השליטה בחיים, תלמדו לנהל את הסיטואציה במקום ללכת לאיבוד.