ילדות מתאפרות

 ילדות בגילאי 11-13 שרואות בטלוויזיה וביוטיוב ילדות בגילן מתאפרות, ורוצות גם.

הנושא כשלעצמו, איפור כן או לא ובאיזה גיל אפשר להתחיל להתאפר, עוסק בכמה היבטים בהתפתחות הילד וביחסי הורים ילדים.

  1. העניין שהילדה מגלה באיפור, מביע את ראשית המודעות החברתית לסביבה חדשה מרוחקת מזו המוכרת לה. הילדה מגלה שיש עולם בחוץ ואליו היא רוצה להשתייך.
  2. יש לראות ברצון להשתנות ולהידמות לאחרת כחלק מתהליך של התבגרות וחיפוש אחר זהות עצמית ייחודית ונפרדת. זאת לא רק השפעת הסביבה על הילדה אלא גם את הרצון שלה להשתייך ולהשפיע על סביבתה (יראו כמה היא יפה או מיוחדת).
  3. להורים זאת הזדמנות מצוינת דווקא לבסס את היחסים עם הילדה על אמון, שיתוף ויחס חברי (הכוונה לא לחברות אלא ליחס חברי-אמפתי).  
  4. ההורה מהווה במצבי קונפליקט, מודל חיקוי לילד: הדגמת הדרך הראויה לאופן שפותרים קונפליקטים ומיישבים חילוקי דעות  או כיצד ליישב סכסוכים מול גורמי סמכות מחוץ למשפחה.
  5. תפקיד ההורה גם לחנך. כחלק מתפקידו עליו לשים גבולות, ללמד קבלת החלטות ואחריות. כמו כן, ללמד את הילד לקבל מרות ולהיענות לכללים ונורמות חברתיות.

 

  1.  
    מה עושים כשהילדה רוצה להתחיל להתאפר וההורים חושבים שזה עדיין מוקדם מדי?

זוהי שעתם היפה של ההורים, של הילדה ושלהם כמשפחה. ההזדמנות להעמקת הקשר תוך הקשבה והבנת רצונה. זה לא אומר שעל ההורה להיענות לבקשה באופן גורף. אמפתיה לרצון הילדה היא לאו דווקא היענות אוטומטית או מלאה לדרישותיה.

יש להבדיל בין ילדה בגיל 11-13 שמבקשת רשות להתאפר לבין זו הקובעת עובדה מבלי לבקש רשות.

בשני המצבים צריך לשוחח עם הילדה. להקשיב לבקשה במלואה ולא לדחותה על הסף. אפשר לראות בבקשה סימן חיובי להתפתחות ולמודעות אישית של הילדה ולשקף לה את זה.

כדאי לעודד אותה להמשיך ולהביט סביבה ולבחור במה שמתאים לה ולגילה. זו גם הזדמנות לקרב בין עולמותיהן של האם והילדה, למשל אם האם תשתף בחוויותיה האישיות, כיצד היא החלה להתאפר ומתי.

ככל שההקשבה והשיתוף יהיו כנים תתפתח ביניהן השפה הנשית החברית ותלווה אותן לאורך השנים. ככל שהאם תהיה עוינת הילדה תלמד לא לסמוך על טעמה של האם ותבטל את הצעותיה בעתיד.

מה עושים? דבר ראשון: שיחה של אמא ובת. מבררים: מה המטרה שבאיפור, על איזה איפור הילדה חשבה ואיזה איפור אפשרי. מה יקדם האיפור ולמה יפריע. לברר עם איזו דמות היא מזדהה ולא לבטל/ ללעוג לדמות הזו אלא להראות צדדים שונים של חיוב ושלילה בדמות.

יש לבחון עם הילדה איזה איפור יתאים לאיזה שלב בחיים ומה נחשב למספק עבורה. רצוי לשייך איפור לאווירה המשפחתית ולסביבה החברתית הקרובה. מה יתאים ומה יביך.

צריך לזכור שטעם טוב מתפתח עם השנים ככל שיש פתיחות לאסתטיקה ואינו מנבא בהכרח התנהגות פרובוקטיבית או מוחצנת.

תפקיד האב, בדומה לזה של האם, הוא לשקף לילדה את השינוי החיובי שלפתחו היא עומדת, גיל ההתבגרות. לעודד אותה לעצמאות ולטפוח עצמי תוך כדי הקפדה על אסתטיקה וגבולות הטעם הטוב.

במקרה שבו ילדה מתאפרת ללא ידיעת ההורה, גם אז מנהלים שיחה ומתחילים אותה עם גילויי הבנה ואמפתיה לרצון להתאפר. ממשיכים בהסבר על משמעות ההתייעצות עם ההורה וקבלת רשות ממנו

ככל שהשיחה תעשה באדיבות תקיפה, ותהיה עניינית לחוקי הבית ולסמכות ההורית, הקשבת הילדה להורה וקבלת סמכותו תהיה טובה יותר.  

 

  1.  
    האם יש גיל שזה נחשב “בסדר” להתחיל להתאפר?


איפור הוא לא פשע ואין חוק האוסר עליו. לכן אין גם גיל המאפשר או או אוסר עליו. לעומת זאת, כללים תרבותיים וחברתיים מכתיבים איזה איפור, מתי ולאיזה גיל. כל אחד יכול ורשאי להחליט בעצמו על עצמו.

מקובל היום שילדות בגן יכולות לשים לק על הציפורניים כי זה חלק ממשחק עם אמא ואף אחד לא מתייחס לזה ברצינות.

עד גיל 12, לא נהוג איפור בבית הספר. במסיבות הבת מצוה יש בנות המגיעות עם איפור מקצועי באדיבות ההורים. בגיל 13 (כיתה ח’ או בחטיבה) אפשר לראות בנות עם צללית, מסקרה או עיפרון עיניים. שפתון שקוף ולק בהיר על הציפורניים. בשנות התיכון רוב בתי הספר מגבילים את האיפור והלבוש ומקפידים על איפור קל.

במידה והילדה חורגת מהמקובל בסביבתה החברתית יש לברר מה עומד מאחורי ההקצנה. ייתכן ומדובר באותות מצוקה וחשוב להתייחס ולעקוב אחריהם.

 


  1. עד כמה צריך להתייחס לסביבה? כלומר אם יודעים שהחברות שלה מתאפרות האם זה שיקול שצריך לקחת בחשבון?

    כמו כל בני האדם השואפים לתחושת שייכות בסביבתם: לעם, לחברה, למשפחה – גם הילדה שואפת להרגיש שייכת וככזו להזדהות עם סביבתה. האלטרנטיבה לכך הרבה פחות אטרקטיבית: תחושת זרות וניכור המזמינים עוינות חברתית.

על ההורה לעזור לילדה להשתייך לסביבתה בעיקר בגיל צעיר, ולהתאים עצמה למקובל לסביבתה החברתית, תוך הקשבה לייחודיותה ולטעמה האישי. מצד שני, ההורה נדרש לבחון את הסביבה החברתית אליה הילדה אמורה להשתייך. במידה ומדובר בהתנהגות חריגה או קיצונית, תפקיד ההורה לשים את הגבול ולהפעיל את סמכותו ההורית כדי למנוע התנהגות פוגענית או לא מתאימה.

לדוגמה: אם הילדה חברה לבנות 12 שמתאפרות בכבדות ובניגוד לכללי בית הספר על ההורה לא לאפשר איפור שכזה ובמידת הצורך לנקוט סנקציות אם יש הפרה של הכללים. על ההורה לבחון את

השפעת הקשר על בתו: לאפשר את המשך החברות כל עוד הכללים נשמרים, להוציא מהמעגל החברתי אם יש הפרה של הכללים, להציע חוג חברתי חלופי, פחות רדיקלי.

 

  1. במידה וההורים אישרו לילדה להתחיל להתאפר, האם אפשר להתערב בהחלטות שלה?

למשל – לשים רק אודם ורוד ולא אדום, לשים מסקרה שקופה ולא שחורה וכדומה.

כאמור, להורה יש תפקיד של מחנך, עליו להפעיל שיקול דעת. עליו להחליט עד כמה ההתנהגות חריגה ופוגענית, ועד כמה היא משמעותית בהקשר של קבלת מרות וסמכות. להיות הורה-מחנך פירושו עבודה יומיומית. אין לצפות מהילד להפנים את הכללים רק בגלל שההורה אמר. ההורה צריך להיות מעורב בנעשה ביום יום ולהתערב בהחלטות של הילדה במידה והן לא תואמות את הציפיות ממנה לאחר שהנושא נדון. לעתים עליו להתערב באופן יומיומי עד שהכללים הוטמעו או שהילדה גדלה והם כבר לא רלוונטיים (לדוגמה: מעבר מבית ספר יסודי לתיכון). ההשקעה של ההורה בחינוך תתבטא בהתמדה ובמחויבותו לחינוך הילד. כלומר אם יום אחד ‘הלק השחור’ יהיה מאוד חשוב בעיניו, למחרת יתעלם ממנו וכעבור יומיים ‘יתפוצץ’ כשיבחין שלא הוסר, הנזק לחינוך הילדה יעלה על הנזק של לק כזה או אחר, שכן הורה ייתפש בעיני הילדה כמי שלא צריך לקחת אותו יותר מידי ברצינות מאחר והוא לא עקבי.

 

  1. מה עושים כשיש חילוקי דעות בנושא בין ההורים? איך אפשר להגיע להחלטה בנושא כל כך שנוי במחלוקת?

צריך לצאת מנקודת הנחה שאיפור זה רק איפור וילדים מורדים הם לא רעים או עבריינים, אלא צעירים שבודקים גבולות וחוקרים את סביבתם. תמיד חייבת להיות שיחה ואם יש צורך, אז מספר שיחות.

חשוב לתאם זמן לשיחה. “כשתחזרי מהחוג אני ארצה לדבר איתך”….השיחה תתחיל בתיאור הקונפליקט, הפרת הכללים, והפתרונות האפשריים.

השיחה צריכה להתנהל באופן נעים ומכבד, באדיבות תקיפה. לדוגמה: “הבנתי ש…את מאוד רוצה לשים לק. ראיתי ש….שמת לק שחור בניגוד למה שסוכם בינינו. סיכמנו ש…את שמה רק שפתון שקוף ולק ורוד. אני מבינה ש…קשה לך לקבל את הכללים, שלא רצית לוותר, שלמרות זאת התחשק לך… אם לא תהיה היענות מצדך לכללים שלנו כהורים אז … לא תוכלי להמשיך ולצבוע את הציפורניים…לא תוכלי לקבל דמי כיס כדי לקנות… לא נוכל לאפשר לך בזמן הקרוב… אנחנו סומכים עלייך שתעמדי יחד איתנו בכללים של הבית גם כשהם לא נוחים לך. אם את לא עושה את מה שאנחנו מבקשים… אנחנו נאלץ להחליט ש….  יחד עם זאת אם תנהגי כמו שסיכמנו, נוכל להמשיך ולסמוך עלייך ואז… בחופש הקרוב תוכלי לשים לק שחור או אחר. נוכל ללכת לקנות אחד או שניים שאת תבחרי ותשמרי אותם אצלך. מה את מציעה?

יש לצפות גם לאפשרות שהילדה תסרב גם להצעה הזאת ואז על ההורה לנקוט בסנקציה אחת שציין. במקרה זה מציעים פשרה, לחשוב ולדבר שוב למחרת ועד אז הסנקציה שבחר ההורה תישאר בתוקף. מחר ניפגש ונדבר על זה שוב ונחליט… אבל, עד אז אני מחליטה ש…

 

מבנה השיחה עם הילדה:

 

  • אני ארצה לדבר איתך”….
  • הבנתי ש…. ראיתי ש…. סיכמנו ש… אני מבינה ש…
  • אם לא אז …
  • אנחנו סומכים עליך שתעמדי יחד איתנו כללים של הבית גם כשהם לא נוחים לך.
  • אם את לא עושה את מה שאנחנו מבקשים… אנחנו נאלץ להחליט ש….  
  • מחר ניפגש ונדבר על זה ואז נחליט איך…
  • עד אז אני מחליטה ש…